| ע"פ 2977/10 |
| בפני: | כבוד השופט א' א' לוי |
| | כבוד השופטת מ' נאור |
| | כבוד השופט י' דנציגר |
| המערער: | חיים ניימן |
| | נ ג ד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| י"ז בכסלו התשע"א | (24.11.10) |
| בשם המערער: בשם שירות המבחן למבוגרים | עו"ד גזית רון ; עו"ד יגאל קווה גב' ברכה וייס |
השופט א' א' לוי:
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק עונשין, ועבירה לפי תקנה 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999. במישור העובדתי נטען, כי המערער הוא בעלים של מרכול בירושלים, שבעסקו הופעלה מלגזה שהשתמשו בה גם לצורך הרמת עובדים כדי להוריד סחורה ממדפים גבוהים. תקופה ארוכה הופעלה המלגזה אף על ידי מי שלא היה מורשה לכך, ורק בתאריך 30.1.06 נקראו מספר עובדים להשתלמות והסמכה בתחום זה. אחד מאלה שהשתתפו באותה השתלמות היה נאשם אחר בפרשה, משה כהן, אולם לבסוף הוא לא הוסמך להפעיל את המלגזה מן הטעם שהוא לא החזיק ברישיון נהיגה מסוג כלשהו. להשלמת התמונה נוסיף, כי הרמת עובדים באמצעות מלגזה היתה מותרת, אולם הדבר הותנה בשימוש ב"סל הרמה" תיקני, וכזה לא היה מצוי אותה שעה בעסק.
בתאריך 9.4.06, נדרש כהן על ידי הממונה עליו, מיכאל דרגן, להפעיל את המלגזה ולבצע מספר מטלות ביחד עם עובד אחר – יצחק אלגריסי ז"ל (להלן: המנוח). בשלב כלשהו הרים כהן את המנוח באמצעות המלגזה לגובה של כ-5 מטרים כדי להוריד סחורה ממדף גבוה, ולפתע הוא נפל, נחבט ברצפת המחסן, ולאחר זמן קצר נפטר כתוצאה מפציעתו. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי המערער התרשל בכך שלא הפעיל מערך הדרכה לענייני בטיחות בעסק; לא הפסיק את הנוהג להרים עובדים באמצעות המלגזה ללא סל תיקני; ונמנע מלספק אמצעי מיגון אישיים לעובדים. בעקבות הרשעתו נדון המערער לחמישה חודשי מאסר ושבעה חודשים מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף, כי מיכאל דרגן ומנהל נוסף בעסק – ישראל גלבך, הורשעו בגין אותן עובדות בעבירת הריגה, בעוד שמשה כהן הורשע בגרימת מוות ברשלנות. דרגן וגלבך נדונו לעשרה חודשי מאסר ושבעה חודשים מאסר על-תנאי, בעוד שמשה כהן נדון לשלושה חודשי מאסר וחמישה חודשים מאסר על-תנאי.
בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נקל בעונשו, ואף שלכך אין בידינו להיעתר, החלטנו ללכת לקראתו ולשקול את האפשרות כי ישא במאסר בדרך של עבודות שרות.
המערער חטא ברשלנות כאשר לא טרח להנהיג בעסקו שיטת עבודה בטוחה, וככל שעשה צעדים בכיוון זה – לא הקפיד לוודא כי הוראותיו מיושמות בפועל. כתוצאה מרשלנות זו ומעשים ומחדלים חמורים בהם חטאו אחרים, קופד פתיל חייו של אדם שכל שביקש היה למצוא באותו עסק את פרנסתו. שורת מחדליו של המערער חייבה את גזירתו של מאסר ממש, אולם לא שוכנענו כי תרופתו בכליאה בלבד. המערער אינו בעל מאפיינים עבריינים, אדרבא, זכויות רבות עומדות לו והוא מקדיש ממרצו ומממונו לטובת הקהילה. יתירה מכך, למאסרו של המערער עלולות להיות השלכות על עתיד עסקו והעובדים שבו, ואפשר גם על צרכנים - נזקקים. לנסיבות מסוג זה נועדו עבודות השרות, באשר הן משלבות בתוכן את רכיב המאסר על כל השלכותיו, ומאידך, פגיעתן מתונה במובן זה שהן מאפשרות, במגבלות לא פשוטות, לנידון להוסיף ולנהל את חייו.
לפיכך, מתבקש הממונה על העבודות להניח בפנינו את חוות דעתו באשר להתאמתו של המערער לשאת במאסרו בדרך זו, וככל שישיב על כך בחיוב, יוסיף ויקבע את המקום שהוא מייעד לו. חוות דעתו של הממונה תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים, ובעקבות כך נשלים את פסק-הדין בערעור.
| ש ו פ ט ת | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה