Noam Kuris

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

נטל ההוכחה בתביעה על פי שטר


המוציא מחברו עליו הראיה ? לא בדיני שטרות
עורך דין נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות' עורכי דין
במשפט הישראלי התקבל הכלל על פיו 'המוציא מחברו עליו הראיה'.
בישראל כאשר אדם מבקש מבית המשפט לפסוק לזכותו עליו להוכיח לבית המשפט שהוא אכן זכאי לפסיקת הסעד שהוא מבקש.
הנתבע במשפט, אינו חייב להביא ראיות פוזיטיביות לכך שאינו חייב בסעד לגביו הוא נתבע אך הוא בהחלט רשאי לעשות כן.
התוצאה בכל מקרה היא, שבמידה ואף אחד מהצדדים לא יצליח להוכיח את טענתיו יצא מכך הנתבע דווקא נשכר, לאור כלל המוציא מחברו.
כאשר התובע אוחז בשיק ידון בית המשפט בהליך על פי דיני השטרות שעל פיהם ישתנה נטל ההוכחה ויועבר למושך השיק, הנתבע שכתב את השיק וחתם עליו.
נקודת המוצא בדיני השטרות היא, כי נטל ההוכחה יהיה מוטל על מושך השיק שיצטרך לסתור את החזקה, שהשיקים שמסר לתובע נמסרו לתובע ללא תנאי, כאמור בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) שכותרתו "חזקה במסירה":
"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".
על הנתבע שמסר שיק מוטלת החובה לסתור את שתי חזקות העומדות לזכותו של התובע שאוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989):
"הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי – כאמור בסעיף 20 הנ"ל ­חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר …[ ]….(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".
נועם קוריס עורכי דין

(עוד על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה כי נתקיים התנאי למימוש השטר ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא התקיים ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997)).
הנטל להוכיח שהחלפת שטר בשטר אחר סילקה או הפקיעה את השטר המקורי, מוטל על הטוען. מטעם זה דורשת פקודת השטרות כי אוחז שטר שויתר על זכויותיו כלפי כל צד לשטר, יעשה הויתור בכתב (סעיף 62 לפקודת השטרות) וכי מקום בו אבד השטר, יכול האוחז לבקש את המושך שייתן לו שטר חלופי, תוך מתן ערובה למושך כי ישפה אותו כלפי כל אדם אם יימצא השטר שאבד (סעיף 69 לפקודת השטרות) (וראו גם דורון תמיר ויצחק יערי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (מהדורה שנייה) 1 (2001)).
גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים:
האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון (ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.
השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי. דהיינו, הלקוח משעבד לבנק נכס ממנו ייפרע אם הלקוח לא יסלק את האשראי, והנכס המשועבד הוא הזכות השיטרית של הלקוח כלפי צד שלישי מושך השיק.
השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים (תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים (תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי "שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל.
 (על הסוג הראשון והשני של שטרי בטחון, ראו שלום לרנר "שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך" משפטים יז 71, 77-75 (תשמ"ז)). על הסוג השלישי של שטר בטחון ודוגמאות לשימוש שנעשה במונח "שטר ביטחון", ראו לרנר, שטרות, בעמ' 312-310. לסיווג של שטרי הביטחון למיניהם, תוך הבחנה בין שטר שעליו נכתב "לבטחון" לשטר שלא נכתב עליו דבר, ראו מנחם מאוטנר "'שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205 (התשמ"ז) (להלן: מאוטנר, שטר הבטחון)).
ברור אם כך, שכאשר נתבע בגין שיק שחולל מבקש לטעון טענות כנגד השיק שמוצג לבית המשפט או כנגד סחירותו של שיק זה, רובץ נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח את טענותיו כנגד חובתו לשלם מול השיק, על אף שחברו מבקש להוציא את התשלום ממנו.
על פי הכללים המקובלים בדיני השטרות, יהיה על הנתבע שטוען שהשיק שמסר לא היה אמור להיפרע ושכל מטרתו הנה בטחון להוכיח את טענותיו בראיות ואילו התובע, לפחות לכאורה לא ידרש להביא את הוכחותיו לכך שהנתבע חייב לשלם לו כאמור בשיק.
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה